יש תסריט שחוזר על עצמו שוב ושוב בארגונים.
מתקרב אירוע חברה, כנס מנהלים או יום עיון. מחפשים תוכן טוב. רוצים להביא משהו מרשים. ואז עולה בחדר המשפט המוכר: בואו נביא שם חם.
זה יכול להיות שף מוכר, עיתונאי בכיר, ספורטאי עבר או דמות ידועה מהטלוויזיה. על פניו, הבחירה הזאת מרגישה נכונה. היא נוצצת, היא מייצרת התלהבות, והיא גם נותנת תחושה של השקעה.
אבל אז מגיע היום שאחרי.
העובדים חוזרים לשולחן העבודה. הישיבות נשארות אותו דבר. השחיקה לא באמת זזה. המנהלים עדיין מתמודדים עם אותם אתגרים. ובפועל, שום דבר מהותי לא השתנה.
הבעיה היא לא בהכרח במרצה. הבעיה היא בבחירה.
למה ארגונים נמשכים לפנים מוכרות
צריך להודות באמת. כשמנהלת משאבי אנוש, למידה או רווחה בוחרת ספק תוכן, היא לא בוחרת רק הרצאה. היא גם לוקחת אחריות.
אם היא תביא מישהו לא מוכר והפעילות לא תעבוד, היא תצטרך להסביר למה בחרה בו. לעומת זאת, כשמביאים דמות מפורסמת, יש תחושה של בחירה בטוחה יותר. גם אם התוכן לא יהיה מדויק, קשה יותר לבקר החלטה כזאת.
במובן הזה, מרצה מוכר הוא לפעמים לא רק בחירה מקצועית. הוא גם סוג של חגורת ביטחון.
הבעיה היא שחגורת הביטחון הזאת עולה הרבה מאוד כסף, ולא תמיד מייצרת ערך אמיתי לארגון.
ההבדל בין חוויה לבין למידה
יש מקום להרצאות השראה. יש מקום גם להרצאות חוויה. הן יכולות להתאים מאוד לאירוע חברה, להרמת כוסית, או למפגש שבו המטרה היא לייצר רגע אחר, קליל או מרגש.
אבל זה לא אותו דבר כמו תוכן שנועד לפתח עובדים, מנהלים או צוותים.
כדי להבין איך ארגונים בוחרים היום תוכן שבאמת מחזיק גם אחרי המפגש, אפשר לקרוא גם את המדריך המלא להדרכות עובדים בארגון.
כשהמטרה היא שינוי אמיתי, לא מספיק להביא מישהו שיודע לעמוד על במה ולספר סיפור טוב. צריך להביא מישהו שיודע לחבר את התוכן למציאות העבודה עצמה.
האם מנהל צוות יידע לנהל שיחת משוב טוב יותר אחרי ששמע סיפור אישי מרגש?
האם צוות מכירות יעבוד אחרת כי שמע הרצאה נוצצת ממישהו מוכר?
לפעמים כן יהיה רגע של השראה. אבל ברוב המקרים, בלי חיבור אמיתי לעבודה, זה יישאר רגע. לא יותר מזה.
הבעיה עם הרצאות מדף
אחת הבעיות המרכזיות עם מרצים מאוד מבוקשים או מאוד מפורסמים היא שהם מגיעים הרבה פעמים עם הרצאה קבועה.
הרצאה מהודקת, מתורגלת, משויפת, שעוברת כמעט באותה צורה מול קהלים שונים לגמרי.
על פניו זה נשמע מקצועי. בפועל, זו בדיוק הבעיה.
ארגון הוא לא קהל כללי. לכל ארגון יש שפה אחרת, אתגרים אחרים, סוג עובדים אחר, ורמת בשלות אחרת. מה שעובד בכנס מנהלים של חברת הייטק לא בהכרח יעבוד מול צוותי שירות, מחסן, מכירות או הנהלה בדרג ביניים.
ברגע שהקהל מרגיש שהדוגמאות כלליות מדי, שהתוכן לא באמת קשור ליום יום שלו, או שמישהו בא להעביר הרצאה מוכנה בלי להבין מול מי הוא עומד, הוא נסגר.
היום זה קורה מהר מאוד. עובדים מזהים תוך דקות אם מדברים איתם או לידם.
מה הנהלות באמת רוצות לראות
הרבה פעמים הבחירה במרצה מפורסם מייצרת רושם טוב. יש תמונות. יש התלהבות. יש תחושה שהביאו משהו גדול.
אבל בסוף, הנהלה בכירה לא מודדת הצלחה רק לפי ההתלהבות בחדר.
היא רוצה להבין מה זה עשה בפועל.
האם זה עזר למנהלים לעבוד טוב יותר.
האם זה שיפר תקשורת.
האם זה נתן כלי מעשי.
האם זה תרם למשהו שהארגון באמת מתמודד איתו.
זה גם מתחבר לשאלה הרחבה יותר של איך מצדיקים תוכן והדרכה מול הנהלה, ועל זה כתבתי גם במאמר למה הדרכת מנהלים ותקשורת בארגון היא השקעה עסקית ולא הוצאה.
כשהתשובות לשאלות האלה לא ברורות, הרושם הראשוני נשאר רושם בלבד.
איך בוחרים נכון מרצה לארגון
בחירה טובה מתחילה לא מהשם של המרצה, אלא מהמטרה של הארגון.
לפני שבודקים מי מוכר יותר ומי נראה טוב יותר על הבמה, צריך לעצור ולשאול:
מה אנחנו רוצים שיקרה אחרי המפגש.
מה הכאב או האתגר שבגללו בכלל מחפשים תוכן.
למי בדיוק התוכן מיועד.
והאם אנחנו צריכים חוויה, השראה, כלי מעשי, או שינוי התנהגותי.
ברגע שהשאלות האלה ברורות, גם הבחירה נעשית פשוטה יותר.
בדיוק בגלל זה, גם כשמדובר בהרצאות, חשוב להתחיל מהצורך האמיתי ולא רק מהשם, כמו שכתבתי גם על למה סקרי צרכים בהדרכות עובדים כמעט תמיד מפספסים את הבעיה האמיתית.
איך מזהים מומחה תוכן אמיתי
מומחה תוכן אמיתי לא ימהר להגיד כן לכל בקשה.
הוא ישאל שאלות.
הוא ירצה להבין מי הקהל.
הוא יבקש לדעת מה חשוב לארגון.
הוא ינסה להבין מה ייחשב הצלחה.
הוא גם לא יסתפק בלהציג קורות חיים או שמות של לקוחות קודמים. הוא ירצה לדעת איך להתאים את התוכן למה שקורה בשטח.
זה ההבדל בין מרצה שמגיע להעביר הופעה, לבין איש מקצוע שמגיע לייצר ערך.
לא כל שם מוכר הוא בחירה לא נכונה
חשוב לדייק. לא כל מרצה מפורסם הוא בחירה בעייתית, ולא כל מומחה פחות מוכר הוא אוטומטית מדויק יותר.
השאלה היא לא כמה המרצה מוכר. השאלה היא עד כמה הוא מתאים.
אם מדובר באירוע שהמטרה שלו היא חוויה, השראה או רגע מרשים, יכול להיות ששם מוכר יעבוד מצוין.
אבל אם המטרה היא לעזור לאנשים לחשוב אחרת, לעבוד אחרת, או לצאת עם משהו ברור ליום שאחרי, כדאי לבדוק הרבה פחות את רמת הפרסום, והרבה יותר את רמת ההתאמה.
השאלה שכדאי לשאול לפני שסוגרים
במקום לשאול רק מי השם הכי מרשים שאפשר להביא, שווה לשאול שאלה אחרת:
מה יישאר מהמפגש הזה אחרי שהאירוע ייגמר.
אם התשובה היא תמונה טובה, חוויה נחמדה וזיכרון נעים, יכול להיות שזה מספיק לאירוע מסוים.
אבל אם הארגון מחפש ערך מעשי, שינוי חשיבה, או חיבור אמיתי למציאות העבודה, צריך לבחור אחרת.
השורה התחתונה
פנים מוכרות יכולות לייצר רושם. הן לא תמיד מייצרות תוצאה.
כשהבחירה במרצה נעשית לפי רמת הפרסום ולא לפי התאמה אמיתית לארגון, יש סיכוי גבוה לקבל פעילות שנראית טוב מבחוץ, אבל לא משנה הרבה מבפנים.
בסוף, ארגונים לא צריכים רק שמות גדולים. הם צריכים תוכן מדויק, שמדבר בשפה של הקהל, ויודע להתחבר למה שבאמת קורה בשטח.
אם אתם מחפשים הרצאה או סדנה לארגון, ורוצים לבחור תוכן שיתאים באמת לקהל ולמטרה, אפשר לקרוא גם על הגישה שלנו בעמוד הרצאות לארגונים וחברות.
ואם תרצו, אפשר להשאיר פרטים כאן, ונחזור אליכם לשיחת חשיבה קצרה.